תמונה 1: אצבע הדק - האצבע הרביעית נתקעת בתנוחת כיפוף או ההיפך, ממאנת להתכופף. מלווה לרוב בכאב, בעיקר בתחילת היום.
תמונה 1: אצבע הדק - האצבע הרביעית נתקעת בתנוחת כיפוף או ההיפך, ממאנת להתכופף. מלווה לרוב בכאב, בעיקר בתחילת היום.

כף יד - אצבע הדק (אצבעות ננעלות/קופצות) Trigger Finger

כשאחת האצבעות (לפעמים גם יותר מאחת) אינה נקפצת לאגרוף ללא כאב או הפרעה מכנית, או שנשארת קפוצה ומסרבת להיפתח ולהתיישר, וכאשר מצליחה אז בקפיצה פתאומית כאובה – אבחנה אפשרית נפוצה היא אצבע הדק. (כמו בתמונה 1).

תמונה 1: אצבע הדק - האצבע הרביעית נתקעת בתנוחת כיפוף או ההיפך, ממאנת להתכופף. מלווה לרוב בכאב, בעיקר בתחילת היום.
תמונה 1: אצבע הדק - האצבע הרביעית נתקעת בתנוחת כיפוף או ההיפך, ממאנת להתכופף. מלווה לרוב בכאב, בעיקר בתחילת היום.

על מנת להבין מה קורה, צריך להבין את המבנה האנטומי. כל אצבע מתכופפת ומתיישרת באמצעות גידים. הגידים עוברים דרך מערכת צמתים וגלגילות (pulley) אשר דואגים "לכוון את התנועה". בתמונה 2 דוגמה לגלגלת כזו.

תמונה 2: הגידים המכופפים של האצבע הרביעית עוברית דרך גלגלת pulley המכוונת ומזרימה נכונה את תנועתם
תמונה 2: הגידים המכופפים של האצבע הרביעית עוברית דרך גלגלת pulley המכוונת ומזרימה נכונה את תנועתם

לפעמים נוצרת דלקת באיזור מעבר הגידים תחת הגלגלת. לעיתים עקב עומס עבודה למשל במקצועות מסוימים כגון טבחים, ספרים, מעסים, ועוד סוגי עבודה מנואלית. לעיתים נוצרת הדלקת כחלק מנטייה של הגוף לייצר אותה. התהליך הדלקתי מודגם בתמונה 3, נוצר עיבוי של הגיד ושל הגלגלת באיזור המעבר, ההתעבות היא גם גורם לכאב וגם לקושי מכני של הגיד לזרום לכיוון האצבע או ממנה.

תמונה 3: דלקת ועיבוי של מעבר הגיד דרך הגלגלת pulley
תמונה 3: דלקת ועיבוי של מעבר הגיד דרך הגלגלת pulley

בזמן כיפוף של האצבע (איגרוף) כיוון תנועת הגיד הוא פנימה (חץ שחור) החלק המעובה בגיד עובר ונתקע לפני הגלגלת, וכך מקשה על היישור של האצבע הקפוצה. תמונה 4 מדגימה מנח אופייני של אצבע הדק של האצבע הרביעית. התהליך טורדני ומלווה לרוב בכאב.

תמונה 4: מנח אופייני של אצבע הדק קפוצה באצבע הרביעית. האצבע מתקשה להתיישר, וכאשר מצליחה - התנועה היא בקפיצה מלווה בכאב.
תמונה 4: מנח אופייני של אצבע הדק קפוצה באצבע הרביעית. האצבע מתקשה להתיישר, וכאשר מצליחה - התנועה היא בקפיצה מלווה בכאב.

מהו הטיפול לאצבע הדק?

קיימת אפשרות של טיפול שמרני וטיפול ניתוחי.

הטיפול השמרני

נועד להקל על הדלקת באמצעות נוגדי דלקת, לאפשר מנוחה, ולעודד תנועה חלקה. בדלקת ניתן לטפל בכדורים של תרופות נוגדות דלקת כגון איבופרופן, אתופן, וולטרן, ארקוקסיה ודומיהם. גם ניתן למרוח ג'ל מקומי. במקביל רצוי לתת מנוחה מעומס עבודה, אך מומלצת הפעלה עדינה כדי למנוע מהדלקת ליצור הידבקויות סביב הגיד – צלקת. הפנייה לריפוי בעיסוק יכולה להועיל. מרפאים בעיסוק מתמחים בפיסיותרפיה של כף היד ויכולים לעזור.

זריקת סטרואידים

אם טיפול זה נוסה ולא הצליח אפשר לנסות זריקת סטרואידים (למשל דיפרוספן – ראה דף מידע לגבי זריקות אלו). הסטרואידים הם חומר חזק נגד דלקת והוא מוזרק יחד עם חומר מאלחש (הרדמה מקומית) ובזמן הזריקה אפשר לקבל גם אפקט הידראולי של שטיפה של איזור הדלקת. מייד לאחר הזריקה, כיוון שהמקום תחת הרדמה מקומית, מומלץ להניע נמרצות את האצבע התקועה כדי לשחרר אותה מהידבקויות שאולי נוצרו.

טיפול ניתוחי - שחרור אצבע הדק

נועד לטפל באצבע תקועה שאינה משתחררת בטיפול שמרני, או שממשיכה לחזור ולהטריד מדי פעם. (קיימים מקרים נדירים יותר שלפעמים תינוק יכול להיוולד עם אצבע הדק). בטיפול הניתוחי, לרוב בהרדמה מקומית ודרך חתך קטן מתבצע שחרור של הגלגלת pulley המודלקת, ומתבצע ניקיון של הרקמה הדלקתית לפי הצורך. תמונה 5 מדגימה באופן סכמטי את הפעולה הניתוחית. האינדיקציה לטיפול ניתוחי תוסבר בפירוט על ידי הרופא המנתח, לרבות סיכויים וסיכונים אפשריים. נהוג ברוב המקרים לומר שסיכויי ההצלחה של הניתוח הם מצויינים, עם סיכון נמוך מאוד לסיבוכים (סיבוכים אפשריים: פגיעה בעצב, כלי דם, בגיד, זיהום, צלקת טורדנית או קלואידית, כאב, הידבקויות וקישיון, תסמונת כאב איזורית, כישלון וצורך בניתוח חוזר).

תמונה 5: ניתוח שחרור אצבע הדק
תמונה 5: ניתוח שחרור אצבע הדק

מהו התהליך לאחר ניתוח שחרור אצבע הדק?

כף היד תהיה חבושה למשך כיומיים עם חבישה מגושמת, ולאחר מכן לפי המלצות הרופא המנתח החבישה תוחלף למדבקת פלסטר קטנה. מומלץ להמשיך ולהניע את האצבעות מדי פעם, ללא הפעלת כוח. ההנעה תשמור שהצלקת לא תיצור הידבקויות סביב הגיד ותישמר תנועה חלקה. אפשר להזמין מראש ריפוי בעיסוק. בדרך כלל בין 10-14 ימים מוציאים תפרים (אלא אם כן נתפר בתפרים נספגים). והצלקת החיצונית נסגרת. לעבודה קלה אפשר לרוב לחזור בהדרגה לאחר שבועיים עד שלושה, ולעבודה מאומצת לאחר כחודש. תלוי כמובן בהמלצות הרופא המנתח.