צילום של פריקת כתף לפני ולאחר החזרתה למקום
צילום של פריקת כתף לפני ולאחר החזרתה למקום

פריקות כתף - טיפול באי יציבות הכתף

הכתף היא מפרק משוכלל, המאפשר בו זמנית גם טווח תנועה נרחב וגם יציבות. פריקת כתף הוא מצב של פגיעה ביציבותה. לרוב פריקת כתף מתייחסת למצב שבו ראש עצם הזרוע יוצאת ממקומה הטבעי מול עצם השכם.

הכתף היא מקום המפגש של עצם הזרוע עם עצם השכם. האלמנטים המייצבים את הכתף מורכבים ממספר מבנים:
1. המבנה הגרמי הדומה למכתש ועלי. יש לציין כי כדי לאפשר טווחי תנועה גדולים על המכתש להיות שטוח יחסית. החלק בעצם השכם המהווה את המכתש נקרא "גלנואיד" Glenoid
2. גומייה חזקה המחוברת ונחה על הגלנואיד הנקראת לברום LABRUM. תפקידה להעמיק את המכתש, להוות מגביל רך לתנועת ראש הזרוע, וליצור וואקום בין ראש הזרוע לבין המכתש בגלנואיד.
3. רצועות חזקות ומעטפת (קפסולה) שמחוברות לראש הזרוע מחד ולעצם השכם מאידך. אורכן של הרצועות קבוע מראש, ולכן הן מאפשרות תנועה עד גבול מסויים שמעבר לו הן עוצרות את הכתף לצאת ממקומה ולפרוק. אצל אנשים המוכרים כבעלי גמישות יתר של המפרקים רצועות אלו הן גמישות, והאלסטיות שלהן גורמת לפעמים לאי יציבות ופריקות של הכתף.

מייצבי הכתף: מבנה גרמי של הגלנואיד, לברום ורצועות הם מייצבים פאסיביים. מייצבים דינמיים - שרירי השרוול המסובב.
מייצבי הכתף: מבנה גרמי של הגלנואיד, לברום ורצועות הם מייצבים פאסיביים. מייצבים דינמיים - שרירי השרוול המסובב.

4. שרירי השרוול המסובב. ראש הזרוע, מלבד היותו מחובר ברצועות, מחובר גם בשרירים שבקצם גידים. מדובר בארבעה שרירים (סופרה-ספינאטוס, אינפרה-ספינאטוס, סוב-סקפולאריס, טרז מיינור) הממוקמים על עצם השכם, ושולחים את גידיהם להקיף ולהצמיד בחוזקה וביעילות את ראש הזרוע אל תוך הגלנואיד. השרירים יודעים לעשות זאת בתיאום מושלם ותוך כדי תנועה של הכתף, וגם בכוח רב.

שרירי השרוול המסובב - מאחור אינפרהספינטוס וטרז מינור, מלפנים סובסקפולריס, ומעל סופרהספינטוס

יש מערכת בקרה משוכללת המורכבת מחיישנים ומעצבים אשר מדווחת את מיקום הכתף בכל זמן נתון למוח אשר מתאם את תנועותיה המורכבות.
כל פגיעה או תפקוד לקוי באחד ממרכיבים אלו עלול להוביל לפריקת כתף. פריקות הכתף הנפוצות הן פריקה קדמית. הגורם הנפוץ לפריקה זו הוא כאשר הזרוע בהרחקה מהגוף עם סיבוב חיצוני של הכתף (ראה תמונה של ABER).
מוכרת גם פריקה תחתית (Subluxatio Erecta) שהיא יחסית נדירה, ופריקה אחורית הנפוצה יותר בזמן פרכוסים של אפילפסיה.
קיים עוד סוג של פגיעה המוכר כפריקה בכתף של המפרק האקרומיוקלביקולרי, פריקת עצם הבריח מהאקרומיון.
פריקה נדירה מאוד היא פריקה של עצם השכם עצמה.

איך מאבחנים פריקה:

פריקת כתף היא לרוב אירוע דרמטי וכואב. ניכר שינוי צורה של הכתף ואי יכולת להניע, כאב לרוב מתלווה לפריקה, לפעמים עלולה להיות תחושה של רדימות או זרם וזאת בגלל מתיחה של עצב העובר בסביבות הכתף. האיבחון מתבצע לרוב ע"י אורתופד או רופא במיון. אפשר לאבחן פריקה בצילום רנטגן שבו רואים שראש הזרוע אינו עומד מול עצם השכם כרגיל. קשה יותר לזהות פריקה אחורית גם בבדיקה גופנית וגם בצילום. אצל אנשים שפורקים תדיר את הכתף הכאב פחות משמעותי אך שינוי הצורה בולט.
לפעמים יחד עם הפריקה נוצר שבר באחד מעצמות הכתף. עדיין יש צורך דחוף להחזיר את הכתף למקומה.

צילום של פריקת כתף לפני ולאחר החזרתה למקום
צילום של פריקת כתף לפני ולאחר החזרתה למקום

מהו הטיפול בפריקת כתף?

יש צורך לשחזר את הפריקה, כלומר להחזיר את הכתף למקומה. זה מתבצע בטכניקות שונות בחדר המיון. חשוב להרפות ולנסות להיות רגועים כך הכתף חוזרת ביתר קלות למקומה.
לאחר החזרת הכתף למקומה יש צורך לקבעה במתלה, ולהיות במעקב אורתופדי. ישנן בדיקות לאחר פריקת כתף, שהראשונה והחשובה היא צילום רנטגן של הכתף. בנוסף לפעמים יש צורך להפנות לבדיקת אולטרהסאונד או לבדיקת MRI עם הזרקת חומר ניגודי (תלוי בגיל ובסוג הפריקה). לאחר פריקת כתף יש צורך בתהליך שיקומי הדרגתי הכולל פיסיותרפיה לחיזוק ותיאום שרירי השרוול המסובב והשכמות. במקרים של פריקות חוזרות ובמקרה של פגיעה מבנית משמעותית הטיפול השמרני אינו תמיד מספק ואז יש צורך בטיפול ניתוחי.
הטיפול הניתוחי לפריקות כתף מותאם לפי אופי הפגיעה ולפי הדרישות התפקודיות של המטופלים. למשל מטופל צעיר שפרק כתף מספר פעמים מועמד לניתוח, בעיקר אם אין לו גמישות יתר של המפרקים. קיימים ניתוחים שונים לייצוב הכתף. חלקם בארתרוסקופיה (ראה כאן ארתרוסקופיה של הכתף) וחלקם בגישה פתוחה. למידע נוסף יש לפנות למומחה הכתף. חשוב לציין שהחלק החשוב לאחר הניתוח הוא השיקום. השיקום אורך מספר חודשים.
שיקום לאחר תיקון ארתרוסקופי של פריקות קדמיות חוזרות