קישיון של המרפק

המרפק הוא מפרק רגיש. מבחינה אסטרטגית הוא מקשר בין הכתף והזרוע לכף היד והאצבעות. ניכרת בו השפעת הכתף מחד והשפעת האצבעות מאידך. שרירים אשר מתחילים בכתף מסתיימים במרפק, ובאופן דומה שרירים המתחילים במרפק הולכים אל האצבעות. 
אחת הפגיעות הנפוצות במרפק היא קישיון שלו. לפעמים ידוע מה הגורם לכך, לדוגמה אירוע טראומטי, נפילה, חבלה, פריקה של המרפק ואפילו שבר. לפעמים פשוט לאורך זמן הולך ונעשה קשה יותר ויותר להניע את המרפק והוא הופך להיות יותר ויותר נוקשה. 

במה מתבטא קישיון של המרפק?

המרפק הוא מפרק המורכב ממפגש של שלוש עצמות ולכן גם שלושה מפרקים. משהו יכול להשתבש בכל אחד מהצמתים הללו. לרוב העומס נופל במפרק העיקרי שבין העצם הנקראת "אולנה" לבין עצם הזרוע בחלק שלה שמכונה "טרוכלאה" דהיינו הגלגלת. נוצר כאב בהנעה בטווחים של היישור והכיפוף. בכל בוקר קשה יותר לקום כי המרפק מכאיב ולוקח זמן מה עד שהוא "מתחמם" ומתחיל לפעול. לפעמים קשה יותר ליישר או לכופף. לפעמים נוספת מגבלה גם בטווחים של פשיטת כף היד כלפי מעלה או מטה (פרונוסופינציה) ואז ממש קשה וכואב לפתוח או לסגור ברז, או ידית של דלת. בשלבים מתקדמים יותר של הקישיון עשויים לעיתים להיות קליקים מורגשים היטב ולפעמים נשמעים חיצונית. 

מהם הגורמים האפשריים לקישיון של המרפק?

גורמים לקישיון של המרפק יכולים לנבוע מאירוע טראומטי אחד או מסדרה של "מיקרו-טראומות" כלומר אתגר פיזי מתמשך במרפק. למשל עבודה מתמשכת עם מכשירים רוטטים כמו בבניין או שיפוצים. המרפק הוא מפרק רגיש ובקלות נוצרות בתוכו צלקות פנימיות והצטלקות של הרצועות המייצבות או של הקפסולה. הצטלקויות אלו גורמות לקושי ומגבלה של הטווחים. שחיקה של הסחוס עקב דלקת ניוונית, טראומטית או דלקות מפרקים עשוייה גם להביא לקישיון של המרפק. 

איך מאבחנים קישיון של מרפק?

מי שמתקשה בהנעת המרפק צריך להיבדק על ידי מקצוען. אורתופדים, פיסיותרפיסטים, ואנשי מקצוע יודעים לאבחן קישיון. החשוב ביותר לאיבחון בראש ובראשונה הם סיפור המעשה, כיצד התחילו התסמינים, כמה זמן נמשכים וכולי, וכן הבדיקה הגופנית המדוקדקת. לפעמים יש כאב במרפק ללא קישיון של הטווחים והטיפול הוא שונה. טווחי התנועה השונים במרפק נמדדים במעלות, ייתכן והאורתופד יוציא מד זווית וימדוד בדיוק את הזוויות או שיעריך אותן. ניתן להיעזר בבדיקות הדמייה, צילומים שונים, בדיקות שונות. 

אילו בדיקות הדמייה נדרשות כאשר מרפק נחשד בקישיון?

בדיקות ההדמייה מוזמנות לפי צורך, וכאשר יש בהן תועלת לקדם את תהליך הטיפול וההחלמה. 
צילום רנטגן פשוט נותן מידע רב על המבנה הגרמי (מבנה העצמות) של המרפק. 
אולטרסאונד מדגים יפה את הגידים והשרירים, ואת חיבורם אל העצמות (אנתזיס, ראו גם מאמר בנושא אנתזופטיות כאן). 
בדיקת CT (סיטי – טומוגרפיה ממוחשבת) עם שחזור תלת מימדי חשובה לצורך תכנון ניתוחי למשל לצורך הדגמת זיזי עצם בתוך המפרק אשר מפריעים לתנועתו השוטפת. 
בדיקת MRI להדגמה של מבנה רקמות החיבור, גידים, רצועות, עצבים. 

מהו הטיפול במרפק נוקשה?

מטרת הטיפול להשיג שליטה ושיפור בטווחי התנועה על מנת לאפשר טווח תפקודי, ולהקל על הכאב.
קיימות שתי אופציות לטיפול במרפק נוקשה: טיפול שמרני וטיפול ניתוחי. 

הטיפול השמרני יכול לכלול:

טיפול בכאבים – שילוב של משככי כאבים לפי הצורך
פיסיותרפיה והידרותרפיה (פיסיותרפיה במים) לשיפור טווחים ונוקשות
טיפול בתרופות נוגדות דלקת
זריקות למרפק (בדרך כלל סטרואידים או זריקות "ביולוגיות" כגון PRP או  אורתוקין Orthokin)
סדים שונים לשיפור טווחים והתנגדות לקישיון – קיימים סדי לילה ויום
מכונות CPM (continuous passive movement) אשר מתרגלות את המרפק בכוח המכונה, לעיתים עושים טיפול זה תחת הרדמה איזורית של המרפק באישפוז. 

הטיפול הניתוחי יכול לכלול:

מניפולציה תחת הרדמה – תחת הרדמה כללית או איזורית מבצעים מניפולציה, הפעלה בכוח לצורך קריעה של הצטלקויות. 
שחרור של הצטלקויות וניקוי של זיזי עצם מיותרים בטכניקה פתוחה או ארתרוסקופית (בסיוע סיב אופטי דרך "חור המנעול")
חשוב לציין שסביב כל טיפול ניתוחי חובה לבצע פיסיותרפיה – בדרך כלל אינטנסיבית כדי לשמר את התוצאה הניתוחית שהושגה ולשפר את התפקוד. לפעמים ממש צריך ללמד מחדש את המרפק לפעול כהלכה.

טיפול שמרני הנו בטוח יותר אך לפעמים אינו מביא לתוצאות הרצויות, ואז יש צורך לשקול טיפול ניתוחי. יש צורך לחשוב על רמת התפקוד הנדרשת, לדוגמה האם מדובר שאדם העוסק בפעילות וספורט, או האם מדובר במבוגר קשיש אשר דרישותיו התפקודיות הן נמוכות יותר. צריך לזכור שהצלחת טיפול ניתוחי אינה תמיד מלאה, ושהמטרה היא לרוב לשפר תפקוד ולהפחית כאב, ובהתאם לכך לבנות את הציפיות. המרפק הוא מפרק מפונק ורגיש אשר קשה להחזיר אותו לטווחים מלאים אם נוצר קישיון. 

סיכונים אפשריים של טיפול ניתוחי (בדרך כלל נדירים): 

פגיעה בעצב או כלי דם
שבר של העצם
פגיעה בסחוס המפרקי
אי יציבות של המרפק
כאבים שאריתיים ובאופן נדיר גם תסמונת כאב איזורי (כאב רגיש במיוחד של כל הגפה)
הסתיידויות וקישיון תגובתי להתערבות ניתוחית
זיהום ברקמות הרכות או בעצם
צלקות בעור וצלקות פנימיות
כמובן שיש את סיכוני ההרדמה השונים – בנושא זה יש להתייעץ עם המרדים.